יזכור: מוגילב-פודולסק [מאהילב], אוקראינה

כ"ו ניסן ה'תשס"ט

מוגילב-פודולסק (Moghilev Podolski) עיר על הנהר דנייסטר שהיתה מרכזית בתולדות ההגליית היהודים לטרנסניסטריה.

בשנת 1926 חיו במוגילב 9622 יהודים שהיוו 41.8% מכלל האוכלוסיה. העיר נכבשה בידי הצבא הגרמני-רומני ב- 19 ביולי 1941. עוד בפרוץ המלחמה יצאו את העיר עם הצבא האדום כל היהודים תושבי המקום חייבי הגיוס ונשארו רק זקנים נשים וטף. רבים מהם נרצחו בידי צבא הכיבוש, ואחרים גורשו מן העיר. במחצית השנייה של ספטמבר 1941 לאחר שכל החבל שבין נהר הדנייסטר ובין נהר הבוג עבר תחת שלטונה של רומניה הגיעו לעיר שיירות רבות של מגורשים מבוקובינה ובסראביה. באותה עת נמצאו עדיין 3733 יהודים שחיו בעוני ובמצוקה והיו מאורגנים בקהילה מחוסרת כל אמצעים. שטפונות שפקדו את העיר גרמו להצפת בתים רבים. לפי הנתונים הרשמיים עברו דרך העיר במשך ארבעה חודשים בין 15 בספטמבר 1941 ל- 15 בינואר 1942, 55,913 מגורשים. הם לא הורשו להיכנס לעיר ואוכסנו ע"י הז′נדרמים בקסרקטין הרוס ומזוהם ללא דלתות וחלונות שהפך למחנה מעבר. אלה שהצליחו להביא אתם כסף שיחדו את השלטונות הרומנים והתמקמו בחורבות עזובות, חלק שכרו חדרים אצל היהודים המקומיים והתגוררו 15 – 20 נפשות בחדר אחד.

בעיר מוגילב התגוררו בין 12,000 - 15,000 יהודים ללא רשיון בחוסר כל ותחת האיום הבלתי פוסק להישלח למחנות ההשמדה שמשני עברי הבוג. ב-30 בנובמבר 1941 ציווה מושל מחוז מוגילב לפנות בכוח את כל אלה שלא היה בידם רשיון לגור בעיר. למרות הפינויים החוזרים ונשנים שבוצעו עד סוף שנת 1941, לא פחת מספר היהודים. כי במקום המפונים הסתננו מגורשים אחרים שברחו ממקומות שונים, וכך ב-15 בינואר 1942 נמצאו 15000 מגורשים.

תנאי החיים בגטו: מרבית היהודים שהתגוררו במוגילב היו מחוסרי אמצעים. בימים בהם לא נשלחו המגורשים לעבודה בכפייה, השתדלו לחפש עבודה. כל זמן שהיו בידיהם חפצים אישיים מכרו לנוצרים המקומיים או החליפו תמורת צורכי מזון. יהודים ספורים שהצליחו להתקבל לעבודה אצל איכרי הסביבה הרוויחו את מחייתם במלאכת כפיים.
בסוף חודש דצמבר 1941 נרשמו המקרים הראשונים של טיפוס הבהרות בגטו היהודי בעיר. למעשה היה מספר הנפגעים גדול, וכשהגיעה המגפה לשיאה נפסק רשום החולים. מעריכים את מספרם ל-7000, מהם נפטרו כמחציתם.