אהלי צדיקים
English
ב"ה יום ראשון , ח' טבת ה'תשע"ט , 16/12/2018
ימי זכרון
תאריך פטירה:
ג' חשוון  ה-תרי"א
דרכי גישה
מקום קבורה:
סדיגורא, מערב אוקראינה
מפה
הדפס
|
שלח לחבר
רבי ישראל מרוז'ין

הסבא קדישא רבי ישראל ב"ר שלום שכנא פרידמן מרוז'ין אבי מכונה "הרוז'ינר" או "הרוז'ינאי", מייסד חסידות רוז'ין
 

נולד בעיירה פראהבישט (פוהרבישצ'ה, אנגלית:Pohrebysche, רוסית:Погребище) שבאוקראינה פלך ויניצה, בג' בתשרי תקנ"ז, לרבי שלום שכנא בן רבי אברהם המלאך ולחוה בת מלכה בת רבי מנחם נחום מצ'רנוביל בעל ה"מאור עיניים". כשהיה בן שש נפטר אביו, והוא גודל וחונך על ידי אחיו, רבי אברהם מפראהביטש. בהיותו בן שבע התארס עם שרה, בתו של רבי משה שהיה ראש ישיבה בברדיצ'ב ואחר כך היה רב בבוטושאן (בנו של רבי אליעזר ראש ישיבה בפינסק), ובהיותו בן 13 התקיימה חתונתו בבוטושאן. בהיותו בן 16 נפטר אחיו- רבי אברהם, ורבי ישראל נתמנה כממלא מקומו.
 

את תחילת כהונתו כאדמו"ר עשה בפראהביטש, עיר מגורי אביו, משם עבר לסקווירא ומשם לרוז'ין (אנגלית:Ruzhyn, רוסית:Ружин) - עיירה בפלך זי'טומיר כ-70 ק"מ דרומית לז'יטומיר, שעל שמה נתפרסם הוא ושושלתו אחריו.
 

הוא נודע באורח-חייו המפואר שנתפס כבעל משמעות דתית-קבלית בקרב חסידיו ונקרא "דרך המלכות" או "חסידות מלכותית" ("מלכות'דיגע חסידות) - אורח חיים שאותו אימצו אדמו"רים רבים בעקבותיו, בין במוצהר ובין שלא במוצהר (המונח "חצר" בהתייחס לקהילה חסידית מקורו בחסידות רוז'ין). הוא היה מראשוני האדמו"רים שבנו ארמונות והתלבשו באלגנטיות אירופאית (הוא לא לבש לבן) - בכך המשיך את דרכו של אביו. הוא לא התפלל עם חסידיו אלא ביחידות בחדר צדדי הצמוד לבית המדרש, המכונה- דאוון שטיבל (חדר תפילה).
 

היה ידוע בניגוד בין אורח חייו הראוותני, מרכבתו המפוארת וסוסיו, לבין כך שהיה ממעט באכילה.  סיפרו עליו כי היה הולך עם נעלי זהב ללא סוליות, וכשהיה הולך על השלג היו ניכרות עקבות דם, מכיוון שעורו נתלש בעקבות ההליכה היחפה על השלג.
 

באביב של שנת תקצ"ח, בעקבות הלשנה, נאסר על ידי שלטון הצאר. הוא הואשם שציווה להרוג שני מוסרים (יהודים שהיו מלשינים לשלטון על העלמות מס בקרב הקהילה היהודית ועל חייבי-גיוס לא רשומים במפקד אוכלוסין). לאחר כמעט שנתיים - בשנת ת"ר, הצליח לברוח מהמאסר בעזרת מתן שוחד שחסידיו נתנו למנהל בית הכלא, ולהבריח את הגבול הרוסי,
לאחר נדודים וטלטולים רבים וקשים התיישב, בשנת תר"ב, באחוזת "פוטוק" שבעיירה סדיגורה הסמוכה לעיר  שבבוקובינה שבאותה תקופה הייתה חלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית, שם המשיך את דרכו המלכותית.

מצאצאיו יצאו חסידויות רבות, בהם סקווירא, שטנפנשט, צ'ורקוב ועוד.